להיצמד למתכון וליצור?

כטבח יש משהו שמעצבן אותי. כשאנשים שומעים על המקצוע שלי הם כמעט תמיד זורקים את המשפט הטיפשי והמעצבן: 'יש לך מתכון ל_____'.

ברור שיש לי מתכון ל____ וגם ל____ וגם לעוד מליון מנות אחרות. אני זוכר הכל בשליפה מהראש... זה התחביב שלי לשבת ולשנן אלפי מתכונים...

אבל בואו נהיה רציניים... אני לא סופר-מן, אין לי זיכרון צילומי אני לא זוכר מליון מתכונים, אני למדתי עם הזמן משהו מאוד פשוט, כלי שאני הולך לנסות לתת לכם, אם תצליחו לפתח ולסגל את הכלי הזה לעצמכם לעולם לא יעלה בכם צורך למתכון. אני הולך ללמד אתכם את הסוד שעומד מאחורי טבחים מוצלחים.

חשוב לי רק להדגיש שזה לא מושלם, מתכוני עוגות למשל דורשים כמויות מדויקות, כמו כן עבור תחום הקונדיטוריה אין ברירה מלבד לפנות למתכון כתוב קלסי.

אז איך זוכרים מאות אלפי מנות בקלות ובלי בעיה? זה ממש קל, והבעיה פה היא אותה בעיה שיש לנו במערכת החינוך (אחת מני רבות), אנחנו לא לומדים מתמטיקה ואנגלית וכ"ו, אנחנו משננים את הדברים האלו.

אנחנו היום בעולם בו כל אחד מפליץ מתכון וזה נהיה להיט, שףX  עשה אורז עם חלב ושף Y  עשה עם שקדים ושף Z עשה עם ריבת עגבניות. אבל אף אחד לא לימד אותנו להכין אורז פשוט, את הבסיס. במקום להבין אנחנו משננים מה עשו X, Y וZ. זו הסיבה שבמתכונים שלי אני משתדל להסביר לכם את הבסיס של הבסיס, אני מאמין שאתם תצליחו להלביש על הבסיס איזה טוויסט שתרצו.

אני יודע שזה נשמע מוזר אבל תתחילו ללמוד את חומרי הגלם שלכם, ברגע שתדעו מה הטעם של שוקולד ומה הטעם של תפוז תדעו שביחד השילוב קטלני.

אתם יודעים מה הטעם של מיונז? ומה הטעם של סויה? תנסו לחבר ותקבלו אסון. אתם חייבים לנסות, להבין איך חומרי הגלם משחקים ומשתלבים. מהצלחות לא לומדים באמת, רק מטעויות.

אני יודע שלי קל להגיד כי אני בתחום כבר שנים בצורה מקצועית אבל תאמינו או לא, לא נולדתי עם תפיסה כזו, ותאמינו לי שלא קמתי בוקר אחד והבנתי את האוכל ככה. זה משהו שלקח לי זמן לסגל לעצמי, אבל היום, שנים אחרי הזיכרון שלי פנוי לדברים אחרים. ואני לא מיוחד בכלל, אם אני יכול גם אתם יכולים.

אז קחו את האתגר, עשו לעצמכם טובה, תזרקו את ספרי הבישול שמלמדים אתכם לשנן, תתחילו ליצור, לטעום ולגלות, אל תפחדו לצאת להרפתקה שכזו. מה הכי גרוע שיקרה? תלמדו משהו חדש?